קצב החיים הקדחתני מחד וחוסר התנועה שמאפשרת לנו הטכנולוגיה המודרנית מאידך אינם עושים טוב לגוף האנושי. אם אתם רוצים שהגוף ימשיך לשרת אתכם נאמנה כדאי להקדיש לו קצת תשומת לב ולהקשיב לו. לפני שהוא יתחיל לצעוק.
אנחנו חיים בדור של אנשי הייטק אשר "נרדפים ורודפים" אחרי הטכנולוגיה וקצב החיים הזה.
ב"תיזוזים" ממקום למקום במכוניות או בתחבורה ציבורית נוחה יחסית, מבלים שעות של עבודה והתנהלות מול המחשב. אנחנו מתמחים בעבודה קשה מנטאלית אך לא פיזית. אנחנו לא האנשים שהיו יוצאים לחרוש או לקצור שדות, לזה כבר יש פתרון – עובדים זרים, מכונות וטרקטורים.
אך מה זה באמת עושה לנו? האם זה מקל עלינו או שמא בוגד בגופנו??
איך הגוף שלנו מגיב אלינו ולחיים ללא התנועה המינימאלית או המקסימאלית שהוא יכול להגיע אליה?
עד כמה הגוף שלנו ימשיך לספוג את קצב החיים אשר לא מרפה מאיתנו.. ומכתיב קצב שונה ואנחנו אשר מאלצים אותו להישמע לנו ולעמוד בדרישות אלה?
לא לעד נוכל להאיץ, לדרוש ולדחוף בלי לתת לו תמורה ואף יותר מזה- בלי לשלם על זה את המחיר.
ומהו המחיר? המחיר הכואב ביותר – בגופנו!
כאבים בגוף, בעצמות, בשרירים, בגידים. כאבים שיכולים להתחיל כאקוטיים ולהפוך לכרוניים.
מי לא מכיר את האמרה "פתאום נתפס לי השריר" או "פתאום יש לי פריצת דיסק משום מקום, הכול היה בסדר איתי" או "בזמן האחרון אני לא יודע למה יש לי מגרנות" אז זהו, שלא הכול בסדר ואין פה שום "פתאום" זהו תהליך של חודשים או שנים של הזנחה מבלי לתת את הדעת.
הגוף עובד על פיצויים, הוא מפצה את עצמו על חוסר תשומת הלב שלנו למתרחש ולאיתותים שלו.
הצורך שלנו להתאים את עצמנו לחיים המודרניים והמרוץ לעמוד בקצב החברה.
אך אל לנו לשכוח מי רץ איתנו את הדרך… הגוף שלנו! ועל כן תפקידנו, מיני רבים אחרים, הוא לתת גם לו תשומת לב ומענה.
והנה לי חדשות בשבילכם- זה לא דורש או מצריך הרבה זמן וכמובן שלא יכולות של ספורטאי אלא התייחסות מינימאלית יעילה ואיכותית.
כל בוקר, לפני שיוצאים מהמיטה הרשו לעצמכם להתמתח כמו חתול ו"לחלץ עצמות"
לעמוד על הרגליים ו"לשמן" מפרקים, להניע כפות רגליים, ברכיים, ירכיים, אגן, תנועות צידיות לצלעות ולעמוד השדרה אשר ממשיכות לידיים, שכמות וצוואר.
הריפוי הטוב ביותר לגוף הוא התנועה!
היתרון בתנועה זו בבוקר הוא בכך שאנחנו מעירים את הגוף, מברכים אותו בבוקר טוב ומזרימים אליו המון אנרגיה.
בשביל לשמור על האנרגיה הזאת במשך היום, אתם לא צריכים עוד כוס של קפאין אלא עוד מס' דקות של תשומת לב לגופכם. נצלו רגעים "מתים" בדרך לקפיטריה או בזמן שהמים רותחים והרפו קצת את הידיים, הצוואר, האגן והרגליים שמשרתים אתכם כל היום.
בזמן הישיבה מול המחשב הניחו את שתי כפות הרגליים על האדמה כשזווית הברך עם הגוף הינה 90 מעלות ומצאו את עצמות הישיבה, תנו להם לתמוך בכם על מנת ששרירי הגב לא יתאמצו יתר על המידה.
לקום מידי פעם מהכסא ולהתמתח, לעשות הליכות קצרות ובעיקר להקשיב לגוף מה נכון וטוב לו עכשיו (חוץ מלישון).
יש לזכור- הכוח שמניע אותנו זה כוחו של הגוף והחכמה הפנימית שלו.
אני רוצה לסכם במשפט שאני אוהבת במיוחד….
"אנחנו לא מנוונים כי אנחנו מזדקנים. אנחנו מזדקנים כי אנחנו מנוונים"
תקשיבו לגוף ולנפש שלכם, הקדישו שעה מזמנכם ותגיעו לטיפול מומחה
תרשו לעצמכם להירגע ולהתמסר לידיים מרפאות
